<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקע"ד</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. וכן בפני בעל פקדונו. אחרי שזה הלוהו אינו מעיז פניו. ומענין זה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכן בפקדון אינו מעיז פניו. שהרי כמה משניות מצינו במסכת שבועות בכפירת פקדון (בשתי פרות) ומעירוב פרשיות דמלוה נפק' בפקדון ומאן דמפרש עירוב פרשיות כת' כאן וכי כת' כי הוא זה אמלוה גרידא הוא דכת' אבל בפקדון אינו צריך כפירה במקצת טעות גמור הוא דכפירת פקדון כאותה ששנינו במסכת שבועו' לא מצינו במקרא אלא מכי הוא זה גמרי לה. ובכלל מלוה הן. דמאן דאמר עירוב פרשיות כת' כאן סבירא ליה דבמלוה (ובפקדון דמלוה) שכופרו שהוא טוענו כך וכך פקדון הפקדתי בידך והלה משיב לא הפקדת אז צריך הודאה במקצת לישבע אבל אם הוא טוענו כך וכך הפקדתי בידך והלה אומר כן אלא שנגנב ממני בההוא הוא לא בענן הודאה אחרת במקצת דהתם אין אדם מעיז פניו בפני בעל פקדונו שהרי מודה לו שנגנב ממנו וכי האי הוא דלא בענן הודאה אחרת במקצת לישבע. כדאמרי' בהשואל [לק' צ"ח ע"ב] זה אומר שאולה דפרכינן אמאי מה שטענו לא הודה לו ומשנינן על ידי גלגול מגו דמישתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשבורה מתה והא דאוקי לעיל [צ"ח ע"א] רישא בתלת משום דבעי למימר לרמי בר חמא בארבע דלרמי בר חמא לית ליה טענה דאין אדם מעיז ובעי כפירה והודאה ושבועת שומרין. וההיא סוגיא דפריך ליה מה שטענו אליבא דהלכתא כרבא. דקיימא לן דלא כרמי ולא קיימא לן כרבן גמליאל אמ' טענו חיטין והודה לו בשעורין [חייב]. אבל לרמי בר חמא בענן ד' פרות ובענן לאוקומיה מתני' אליביה כרבן גמליאל דמיחייב בטענו חיטין והודה לו בשעורין. אבל בעניינא דכפירה דבמסכ' שבועו' כולי עלמא מודו דבענן הודאה במקצת לישבע דלא פליג אמתני' דבין במלוה בין בכפירת פקדון איכא טעמא חד דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובפני בעל פקדונו. ומאן דלית עירוב פרשיות כת' סבירא ליה דכי כת' כי הוא זה אפיקדון הוא דכת' וצריך ג' פרות. אבל במלוה דלית ליה ג' פרות ליכא שבוע' ובפקדון כעין מלוה דמודה בכל אבל שטוען נגנב. והנך משניות השנויות במסכת שבועות המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון עד סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והוא אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וה' דינרי' היה שוה הרי בהדיא דבכפרת המלוה בעינן הודאה במקצת ועוד סילעין דינר מלוה אומ' חמש ולוה אומר שלש ר' שמעון אומר הואיל והודה כו' לית ליה לדר' חייא בר אבא הנך משניות דאמ' הטוען טענת גנב בפקדון דלא אמר הכופר בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת מודה במקצת משלם דאכפל קאי וג' פרות בעי כי אמר רמי בר חמי ד' שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת אי נמי מוקי להו ר' חייא מדרבנן כעין דאוריתא כדפרשי' לקמן. ובמשניות של פקדון יוסיף פרה של שבועות שומרין. וסתם התלמוד כמאן דלית ליה עירוב פרשיות מדקתני בהשואל רישא משכחת לה בתרתי וסיפא בתלת ולרמי בר חמי משכחת לה רישא בתלת וסיפא בארבע. והכי פי' ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר ר' חייא בר יוסף עירוב פרשיות שנו כאן וכי תימא כי הוא זה אמלוה הוא דכת' וכל שכן בפקדון דהא בדידיה כת' וחד טעמא הוא. ומאי שנא גבי מלוה דקאמרי' התם מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כת' כאן ניבעי נמי מומחין ש"מ דלא עקריה ליה מדוכתיה. ומאן דגריס בשילהי שמעתא גבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי אבל גבי פקדון מעיז ומעיז טועה הוא. ואינו בשום ספר ישן וטעו בפירושים ומאי שנא והגיהו אותו פי' משובש. והא דאמר רמי בר חמא בפרק כל הנשבעים כמה מעליא הא שמעתא דמגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם גבי שומרי' יכול למימר נאנסו לטעמא דנפשיה קאמר דרמי בר חמא לית ליה עירוב פרשיות כתוב כאן. ולית ליה נמי חזקה אין אדם מעיז פניו. והנהו חזקות דגבי שבועות היסת מדרבנן ולא מדאוריתא. דאין עיקר חזקה אלא במודה במקצת. והאמ' רמי בר חמא בהכותב גבי פוגמת כתובתה רמי בר חמא שבועה דאוריתא דליתה התם אלא בשתי פרות ומיהו שלש בעי דלית ליה עירוב פרשיות איכא לפרושי כעין דאוריתא והכא נמי איכא לפרושי כעין דאוריתא והכי נמי איכא לפרושי סילעין דינרין וההוא דמלוה את חבירו על המשכון. ורבא פריך עליה שתי תשובות בדבר דאפי' דאמרי' ליתה דהא הכא נשבע' ונוטלת וכדפרישי'. טעמא דאין אדם מעיז פניו לאו משום דסובר כן מוכח גבי מציאה דאמר ר' יוחנן שני כיסין קשורין כו' בהניזקין דהכי מוכח דאפי' בספק תביעת מציאה אמרי' אין אדם מעיז.
